פסק-דין בתיק ת"א 41103-12-09

בפני תביעה כספית על סך של 148,741 ש"ח, אשר עניינה הזמנת ואספקת בגדים מסין.

התובעת היא חברה אשר עיסוקה בייצור, שיווק ומכירתם של בגדים ואביזרי אופנה.

הנתבעת, כפי שהיא מציגה את עיסוקה, היא חברה הנותנת שירותי תיווך ליבואנים ולסיטונאי ביגוד ישראלים, מאתרת עבורם יצרן המתאים בסין ומסייעת בביצוע ההזמנות.

על פי גרסת התובעת, במהלך חודש מרץ 2009, הזמינה מהנתבעת בגדים שונים עבור קולקציית חורף 2009-2010 ומועד האספקה נועד ליום 15 יולי 2009. ההזמנה הייתה מורכבת משלושה חלקים: בגדים לנשים ולילדים בסך של 42,920 $ (להלן - חלק א' להזמנה); חולצות נשים בסך של 52,845$ (להלן - חלק ב' להזמנה); בגדים לגברים בסך של 8,365$ (להלן - חלק ג' להזמנה).

לטענת התובעת, שילמה על חשבון עלות הסחורה מקדמה בסך של 15,000$, כאשר היתרה הייתה אמורה להיות משולמת במועד האספקה. לטענת התובעת, ההזמנה סופקה באופן חלקי, כך שחלקים א' ו-ג' להזמנה סופקו וחלק ב' להזמנה לא סופק. לטענתה, הנתבעת הודיעה, כי לא תוכל לספק את חלק ב' להזמנה במלואו ועל כן הסכימה התובעת להקטין את כמות הפריטים הכלולים בחלק זה והוציאה הזמנה חדשה עבור סחורה בסך של 41,900 $ (164,206 ש"ח; להלן - ההזמנה החדשה). לטענת התובעת, ההזמנה החדשה לא סופקה והיא נותרה ללא סחורה בחנויותיה כך, שנגרמו לה נזקים כספיים רבים וכן פגיעה בשמה הטוב.

לטענת התובעת, מחזור המכירות של הסחורה שלא סופקה אמור היה לעמוד על סך של 339,031 ש"ח לפי ממוצע של 17 ש"ח לפריט, עבור 19,943 פריטים. הנזק אשר נגרם לה עומד על סך של 145,268 ש"ח, דהיינו, מחזור המכירות של הסחורה בהפחתת עלות הסחורה (164,206 ש"ח) ובהפחתת עלות המכס וההובלה 18% בסך של 29,557 ש"ח.

בפי הנתבעת גרסה עובדתית אחרת. בבסיס הדברים טוענת הנתבעת, כי התקשרותה עם התובעת הייתה למתן שירותי תיווך מול היצרנים הסינים בלבד וכי הבגדים לא הוזמנו ממנה, כי אם מהיצרנים בתיווך הנתבעת.

לטענת הנתבעת, התובעת שילמה בעד חלק א' וחלק ג' להזמנה והם סופקו. הנתבעת אינה מכחישה שחלק ב' להזמנה לא סופק, כאשר המחלוקת בין הצדדים היא ביחס לשאלה מהו הגורם לכך. 

לטענת הנתבעת, היה על התובעת לשלם מקדמה בשיעור של 30% על חשבון ההזמנות אך בפועל היא שילמה 14% בלבד. התובעת שילמה את המקדמות באיחור רב וכן ביצעה שינויים רבים בהזמנות וכתוצאה מכך נגרם האיחור באספקת חלק ב' להזמנה.

לטענת הנתבעת, משהגיע חלק א' להזמנה לישראל, לא היה בידי התובעת לשם עבורו והיא ביקשה לבטל את חלק ב' וחלק ג' להזמנה ולהסב את המקדמה אשר שולמה בגינם לתשלום על חשבון חלק א' להזמנה. הנתבעת הסכימה לבקשת התובעת, בכפוף להתחייבות התובעת לחתום על שטר העברת בעלות במטען בנוגע לחלק ב' וחלק ג' להזמנה.

לטענת הנתבעת, כאשר חלק ג' להזמנה הגיע לישראל, נוכח ביטול ההזמנה, התבקשה הנתבעת על ידי היצרן הסיני למוכרה לצד ג' כלשהו כ"סטוק" ובהנחה מקובלת של של כ-30%. הנתבעת הציעה את הסחורה בהנחה קודם כל לתובעת, אשר שילמה מחיר מופחת וקיבלה את הסחורה. כאשר חלק ב' להזמנה, הוא נשוא המחלוקת בעניינינו, הגיע לישראל, שבה הנתבעת והציעה לתובעת לרוכשו בהנחה של כ-30%, אך התובעת סרבה לרכוש את ההזמנה כולה כ"סטוק", אלא ביקשה לרכוש רק חלק ממנה. בנוסף, התובעת ביקשה לשלם את התמורה בפריסה ולא במזומן כמקובל. בנסיבות אלה, עשתה הנתבעת שימוש בשטר העברת הבעלות במטען ומכרה את הסחורה לצד ג'.

הנתבעת מדגישה, כי התובעת לא שילמה דבר עבור חלק ב' להזמנה וממילא אין לה כל עילת תביעה נגד הנתבעת וכי התובעת היא שגרמה נזק לנתבעת וליצרן הסיני.

לעניין הנזק הנטען טוענת הנתבעת, כי התובעת לא הוכיחה קיומו של נזק כלשהו ובכל מקרה, התובעת עצמה הודתה, כי ביקשה שלא לרכוש את כל הסחורה של חלק ב' להזמנה. בנוסף, התובעת רכשה סחורה חלופית ולפיכך לא יכול היה להיגרם כל הנזק הנטען.

דיון

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות המצוי בתיק הגעתי למסקנה, שהתובעת לא השכילה להוכיח את התביעה כדבעי ולפיכך, יש להורות על דחייתה.

ראשית, לא עלה בידי התובעת להוכיח את הנזק הנטען על ידה.

התובעת לא הוכיחה את המחיר אותו הייתה אמורה לקבל עבור כל פריט. כל חישוב הנזק נשען על טענה כללית של מנהל התובעת בתצהיר, כי הפריטים נשוא חלק ב' להזמנה אמורים היו להימכר במחיר ממוצע של 17 ש"ח לפריט (סעיף 34 לתצהיר מנהל התובעת). טענה זו כללית מדי ונעדרת הפירוט הדרוש מכדי שניתן יהיה לבסס עליה חיוב כספי. נוסף על כך, הטענה אינה נתמכת בכל ראיה נוספת.

התובעת ציינה שרכשה סחורה חלופית (סעיף 36 לתצהיר מנהל התובעת). בכך צומצמו נזקי התובעת. אף על פי כן, התובעת לא ציינה את היקף הסחורה החלופית ואת התמורה ששולמה בגינה או באיזה מחיר נמכרה. בנסיבות אלה, לא ניתן לאמוד את נזקי התובעת גם לו היה ניתן להגיע למסקנה, כי נגרמו נזקים והם תוצאה של מעשי הנתבעת.

שנית, התובעת לא הוכיחה ברמה הנדרשת את התובענה לגופה.

על פי גרסת הנתבעת, כאשר הגיע ארצה חלק ב' להזמנה, הציעה גם אותו לתובעת בהנחה של 30%, אך התובעת הודיעה שאין לה כסף לשלם, ביקשה לקבל רק חלק ממנה ושוב ביקשה לשלם בשיקים דחויים.